ברכה על הלל ביום העצמאות

ט' באייר תשס"ז, כ"ח בחשון תשס"ח

שאלה 1:

אולם הרב עובדיה הדאיה (ישכיל עבדי ח"ו או"ח י), אף שהסכים בבירור שזו התחלת הגאולה, מ"מ הביא מדברי החיד"א בחיים שאל ח"ב יא, שאין לומר הלל על נס שאינו לכלל ישראל, והוסיף שההצלה אינה שלמה. ועוד, שביום העצמאות לא ארע נס אלא להפך המלחמה התגברה. וגם הסתפק על מועד היו"ט, שאולי היה ראוי לקובעו ביום שביתת הנשק או בי"ז כסלו (כ"ט בנובמבר) בו אישר האו"ם את זכות ישראל למדינה. וכדי שלא לפגוע בסדרי התפילה המסודרים עפ"י כוונות עמוקות, הורה לומר הלל בלא ברכה אחר סיום תפילת שחרית.

תשובה 1:

אכן צדקו דברי מרן החיד"א. אלא שבאמת הנס היה לכלל ישראל כי יושבי הארץ הם כלל ישראל, כפי שפסק הרמב"ם, וגם שהעצמאות נוגעת לכל יהודי העולם, שיש מי שיטען למענם ויזקוף קומתם. אמנם החלה אז המלחמה, אך ההודאה היא על היציאה מעבדות לחירות, וזה אירע בה' באייר. אם יש חיוב על פי הדין לומר את ההלל, יש לקבוע אותו במקום שבו קבעו חכמים את ההלל, שהוא לפני קדיש תתקבל, ואדרבה, האומרו אחרי התפילה מקלקל את סדרי הכוונות. ופשוט שאם יש חיוב לאומרו יש גם חיוב לברך.

שאלה 2:

ידוע שרבים מהציונות הדתית אומרים ביום העצמאות הלל בברכה. וקצת קשה לי כיצד אנו יכולים להיכנס לחשש ברכה לבטלה בזמן שרוב ככל הפוסקים וגדולי ישראל סוברים שאין לברך על ההלל?

אמנם מצינו מציאות שכל עוד לא הוכרעה התלמידים נוהגים כדעת רבם אע"פ שרבים הם החולקים עליו. כמו באתריה דרבי אליעזר שהיו כורתים עצים לעשות מכשירים מילה בשבת כדעת רבם אע"פ שרבו החולקים. אבל עדיין מסתבר שכדי לחלוק על כל גדולי עולם מכל החוגים - ובפרט במקום שיש חשש איסור דאורייתא של ברכה לבטלה - צריך להיות ענק שבענקים וחד בדרא. וכרבי אליעזר שעליו נאמר בפרקי אבות ש"אם יהיו כל חכמי ישראל בכף המאזניים, ורבי אליעזר בכף שנייה הרי זה מכריע את כולם". ומצינו בתנורו של עכנאי שהקב"ה בעצמו יצא לקראת רבי אליעזר ויצאה בת קול ואמרה שהלכה כמותו בכל מקום. והוא היה יכול להיות משוכנע בדעתו אע"פ שהיא נגד רבים.

אבל מבין הפוסקים הנכבדים שהתירו לברך על ההלל, מי יוכל לשים אותם מעל כל מאות ואלפי גדולי ישראל האדירים וגדולי הצדיקים מכל החוגים ולעשות מעשה נגד דעתם גם לקולא?

אם כל גדולתם והערכתנו אליהם, האם ניתן להעמיד את הרב גורן,הרב משולם ראטה והרב צבי יהודה מעל כל גדולי עולם מכל החוגים? כל גדולי אשכנז מכל הארצות,גדולי יהדות ספרד מכל ארצות אפריקה והמזרח,כל האדמור"ים הענקים, כל רבני החסידות, כל רבני המתנגדים, כל המקובלים והצדיקים האדירים? וכן רבבות מתלמידיהם שסוברים כמותם. איפה מצינו רב חרדי מכל חוג שהוא שיגיד הלל בברכה?

תשובה 2:

המחלוקת אם לברך או לא הינה לגיטימית כל עוד לא הוכרעה ההלכה. מאחר ומועצת הרבנות הראשית, הפועלת כבית דין חשוב שבכוחו לתקן תקנות, קבעה בתקנתה שיש לברך, אין מקום יותר לפקפק בדבר.

מלבד זאת. אמנם ברור שקביעות המחייבות את כלל ישראל צריכות לצאת מגדולי ישראל, אלא שיש להבחין בענין זה בין אלה שישבו על מדוכת הסוגיה ההלכתית ושקלו וטרו בה, לבין אלה שנגררו אחרי רבותיהם או הדעה הכללית של הזרם החברתי-דתי שאליו הם שייכים, מבלי לטרוח לקבל את כל מלוא האחראיות של הכרעתם. לקטגוריה זו האחרונה שייכים כל אותם "רבים" שציינת, כך שאין להביאם בחשבון התורמים ליצירת ספק ומחלוקת הפוסקים.

הפוסקים שציינת לא התירו לברך אלא חייבו לברך.

מלבד זאת אמירתך הגורפת על "כל גדולי אשנז וספרד" רחוקה מהמציאות.