הרב אורי שרקי
חוקת - סוד פרה אדומה
סיכום השיעור -
שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב
בפרשת חוקת נאמר:
(ב) זֹאת
חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְדֹוָד
לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה
אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה
עָלֶיהָ עֹל:
(ג) וּנְתַתֶּם
אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא
אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט
אֹתָהּ לְפָנָיו:
(ד) וְלָקַח
אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ
בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי
אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים:
(ה) וְשָׂרַף
אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת
בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ
יִשְׂרֹף:
(ו) וְלָקַח
הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי
תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת
הַפָּרָה:
(ט) וְאָסַף
אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ
מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר
וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא:
איך הפרה האדומה
מטהרת? מהי טומאת מת? זהו מפגש בין האדם
החי לבין המוות. המפגש עם המוות לאדם חי ברור
שהוא מטמא. כי יש בו סתירה פנימית לחיוּת שלו; אם
אני נפגש עם המוות משהו נפגם בחיוּת שלי. מה
שהיו בו חיים ונעלמו ממנו - מטמא. למשל, אבן
אינה מטמאת, כי מעולם לא היתה חיה, מעולם לא
היו בה חיים. היא לא מתה לכן היא לא
מטמאת. מות הוא הפך החיים, לכן הזעזוע של המפגש
איתו מזעזע לאדם את החיים.
לפי חיבתם - טומאתם,
כפי שנאמר במסכת ידים. ככל שמשהו יותר חביב כך
חסרונו מורגש יותר. למשל, יהודי מת יטמא
בשני אופנים לפחות: גם במגע וגם באוהל. כלומר אם
אני נכנס לחדר שבו יהודי מת אני טמא אע"פ
שלא נגעתי בו. מה שאין כן גוי – אם אני נוגע בו
אני טמא אך אם אכנס לאוהל שבו הוא נמצא אינני
אטמא. יש יותר טומאה ביהודי מאשר בגוי, כי
החסרון והחיבה שאנו רוחשים כלפי יהודי שמת
תחושת האבדן יותר גדולה מאשר אדם שאיננו בן
אומתנו.
הדומה לכך ענין אשה
יולדת. אין לך דבר יותר יפה מאשר
לידה. אם היא יולדת זכר היא טמאה. כמה ימים? שבעת
ימים. למה טמאה?! כי בתוכה היה משהו חי. החי הזה
עזב אותה אז המקום הזה מת ביחס לחיים שהיו בו
לכן היא טמאה שבעה ימים. ואם היא יולדת נקבה,
היא טמאה שבועיים, היא טמאה פי שניים. מדוע?! כי הנקבה אף היא עתידה לשאת
בקרבה חיים. לכן הטומאה פה כפולה.
הנשמה איננה טמאה
מה שטמא זה הגוף. כי הנשמה עוזבת את הגוף ו"נשמה
שנתת בי טהורה היא". לעומת הגוף, שהיה מלא חיים
והחיים עזבו אותו לכן הוא טמא.
נגיעה במת, נשיאת
המת או להיות אתו באוהל אחד זה מפגש עם המוות
ולכן זה מטמא.
איך טהרת המת
נעשית בעזרת פרה אדומה?
יש לעשות "תחיית
המתים" - אם יש תחיית המתים כבר אין מוות. מהי
"תחיית המתים"? הבה נראה.
ויקחו אליך פרה –
פרה למה לא פר? מה ההבדל בין פרה לפר? פרה
נותנת חיים. יותר מאשר הפר, שהרי כשהיא בהריון
יש בה עוד חיים. פרה - מלשון לפרות. מה
ההבדל בין פרה לכבשה? בגלל גדלה של הפרה (בהשוואה לבע"ח אחרים) יש בה חיוּת מרובה.
אדומה – מה
הבדל בין אדומה לשחורה או לבנה? אדום הוא צבע
החיים. נוזל החיים הוא אדום.
תמימה – כלומר,
חיים בשלמותם. כל התאורים פה הם תאורי חיים.
אשר לא עלה עליה
עול – מה שלא מיעטו אותה מחיותה. אזי מתקיים בה שיא
החיים.
וּנְתַתֶּם
אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְהוֹצִיא
אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט
אֹתָהּ לְפָנָיו. שחיטה – היא ביטול החיים.
וְלָקַח
אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ
בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי
אֹהֶל מוֹעֵד מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים.
כלומר, צריך לשרוף לא רק שלקחו ממנה את החיים
גם מה שנשאר הגוף נשרף. מה נשרף? וְשָׂרַף
אֶת הַפָּרָה לְעֵינָיו אֶת עֹרָהּ וְאֶת
בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ
יִשְׂרֹף. כלומר, לא להשאיר שום דבר מכל מה
ששיך אליה אפילו פרשה: את הכל צריך לשרוף. וזה לא
על המזבח אלא מחוץ למחנה מחוץ למקום החיים.
כלומר, אנו הופכים אותה לאפר.
מה ההבדל בין עפר
לאפר? אפר איננו מגדל כלום אפר גם איננו בר
גיבול. אי אפשר לגבל אפר לעשות ממנו עיסה. מה
שאין כן עפר: אפשר לגדל בו, אפשר לעשות ממנו
עיסה. אפר הוא הפרוד המוחלט. כל זה בתחום בעלי
חיים.
מה בתחום הצומח?
העץ הגדול ביותר הוא הארז. העץ הקטן ביותר הוא
האזוב. וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז
וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ
אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה:כלומר
הקצוות של העולם הצומח. ושני תולעת הקצה של
עולם החי. זו תולעת שממעכים אותה וצובעים בה
צמר וזה נותן לצמר את הצבע האדום. מהי תולעת?
בסופו,מה שנשאר מן האדם: רימה ותולעה. כלומר, זו
ההתהפכות המוחלטת.
לסכם בקצרה, מה נעשה
כאן? לוקחים את מקסימום החיים
ומבטלים אותם כליל. זה שיא המוות. והשליך
אל תוך שריפת הפרה.
עיון בפסוק ט': וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר
הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה
בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה
חַטָּאת הִוא:
מה זה אדם חי?! ממה
מורכב אדם חי?! מגוף ונשמה. למה דומה הגוף? לכלי
– הגוף הוא כלי. כלי חרס, כלי אטום.
מהי נשמה?! למה היא
דומה? לזרם מים חיים כי אין גבול לנשמה בעוד
שהגוף הוא מוגדר הנשמה היא זרימה מתמדת. אז
מסקנה: האדם דומה לכלי שיש בתוכו מים חיים.
אז מה עושים עם
האפר הזה? פסוק 17: וְלָקְחוּ לַטָּמֵא
מֵעֲפַר שְׂרֵפַת הַחַטָּאת וְנָתַן עָלָיו
מַיִם חַיִּים אֶל כֶּלִי:. אז מה עושים לאפר
הזה? עושים לו "תחיית המתים". לכן אין פלא שדווקא
המים האלה משמשים לטהרה מטומאת המת.
אם כן הסברנו את
הסוד של טהרת טומאת המת על ידי פרה אדומה.
קיימת פה קושיא
שהרי שלמה המלך אמר (ספר קהלת פרק ז כג):
כָּל זֹה נִסִּיתִי בַחָכְמָה "אָמַרְתִּי
אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי:
רָחוֹק מַה שֶּׁהָיָה וְעָמֹק עָמֹק מִי
יִמְצָאֶנּוּ:"
כלומר, היתכן ששלמה
המלך לא הבין את סוד הפרה האדומה?!
כיצד? שלמה המלך לא
ידע את זה?! מה הגדוילים לא יודעים את זה?!
אלא ההסבר הוא פשוט
מאד: עדין פשר הסוד נשאר רחוק. כי לא ברור איך מן המוות
צומחים החיים. על זה נאמר: "מי יתן טהור מטמא?" הלא הוא יחידו
של עולם
שגורם שיהיה טהור מטמא?!
כלומר, הסוד של
המעבר מהמות לחיים ומן החיים אל המוות עדין
נשאר נעלם.
[איך זה שהעיניים
שלי שעשויות מאטומים וממולקולות מחומר דומם,
איך זה קורה שהן גם רואות, איך יש להם את
התודעה של ראיה? הרי מה שקורה בעין שלי קורה גם
בסרט של המצלמה, אותה ראקציה כימית. אולם
אצלי זה חי ובמצלמה זה לא חי. מה מסביר את ההבדל
הזה?]
על זה אומר הרמ"א
בהגה"ה לשו"ע – "ומפליא לעשות" זה
שהקב"ה קושר דבר רוחני לדבר גשמי.
ועל זה היה אומר
הרב צבי יהודה: "קץ שם לחושך". שום פסאודו-מדע שינסה להסביר את הכל בצורה חומרנית
מטריאליסטית לא יוכל להסביר את סוד הקשר בין
החומר לבין החיים. וזהו הסוד של פרה אדומה. את
זה אף אחד לא יודע.
|
