הרב אורי שרקי

וירא - שרה אמנו

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

הפעם נעסוק בדמות מעניינת שבפרשתנו, הלוא היא דמותה של שרה אמנו. שרה אמנו מתגלה בפרשה זו, בתור מי שמכניסה גורם מיוחד בהתהוות תולדות האומה - והוא גורם הצחוק. שהרי בנה יצחק, שאנחנו מתבשרים בהולדתו/בלידתו בפרשתנו, הלוא הוא קרוי בשם הזה בשל צחוקה של שרה אמנו. "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר….הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי" (בראשית יח יב-יג). על יסוד הצחוק הזה ישנה התערבות מיוחדת של הקב"ה, שהקב"ה אומר: "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה" (שם). ובבראשית רבה (פרשה מח פסקה כ) נאמר: ש"מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת ואף היא על ידי עילה…. כמה כירכורים כירכר בשביל להשיח עמה ויאמר 'לא כי צחקת'" - מעולם לא היתה שיחה כזו בין הקב"ה לבין שום אשה בעולם שיחה שנסובה מסביב לנושא לכאורה לא חשוב - מסביב לצחוק שלה.

ובמיוחד באמת האווירה באותה שיחה, נראית מוזרה ביותר. "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה" (בראשית יח טו)..הלא אם שרה נמצאת במצב של נבואה בוודאי שהיא לא מתכוונת חס וחלילה לשקר, ובוודאי לא לשקר לפני רבש"ע, ולחשוב שהיא תוכל להסתיר ממנו דבר. והתגובה של הקב"ה עוד יותר מוזרה: "וַיֹּאמֶר: לֹא! כִּי צָחָקְתְּ" (שם). מה כוונת כל הדברים האלה?

ברור שהצחוק איננו תופעה מקרית אצל גדולי האומה. הצחוק מופיע כאשר דבר בלתי צפוי מתרחש. כשדבר ששובר את ההרגלים של החיים - מופיע. והלוא לידתו של יצחק אצל אישה עקרה בת תשעים שנה, ואצל אב בן מאה שנה, הוא דבר שחורג מן הרגיל משהו ששובר את סדרי הטבע, והדבר זה מוליד צחוק בעולם. הצחוק מתחיל להופיע ראשית כל, בעומק נשמתה של שרה אמנו. כי דרך הנשמה הזו של שרה, בסוף תופיע גם הנשמה של יצחק אבינו, ותופיע גם בתוך גופו. אם כן הצחוק הורגש לא אצל שרה במודע, אלא נאמר "וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ" - בקרבה זה בעומק הנשמה שלה. אבל באופן מודע, היא לא ידעה שבתוך הנשמה שלה מתרחש צחוק, במודע היא היתה מליאה דווקא יִרְאָה, לכן נאמר: "וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי" שרה מכחישה את זה שהיא צחקה, כי באמת היא חושבת שהיא לא צחקה, "כִּי יָרֵאָה" - כי היתה מליאה באופן מודע ביראת שמים. "וַיֹּאמֶר:" ואז הקב"ה גילה לה "לֹא! כִּי צָחָקְתְּ" את צריכה לדעת שבתוך הנשמה שלך התחולל צחוק גדול - צחוק המבשר את לידתו של צדיק חדש בעולם.

ובכלל מתברר על דרך הצחוק שישנה מעלה מיוחדת של צדיקים בעלי חוש הומור. נאמר במסכת תענית (כב.), שאליהו הנביא התהלך בשוק עם אחד האמוראים, ואמר לו שאין בכל השוק הזה אף אדם שהוא בן העולם הבא. עד שנכנסו לתוך השוק שני אנשים ואמר עליהם, הנביא אליהו, 'אלה הם בני העולם הבא'. וכאשר שאלו אותם 'מה מעשיכם'? אמרו: 'אנחנו אנשים בעלי צחוק - בדרנים - "אינשי בדוחי אנן מבדחינן עציבי" אנחנו מתהלכים ממקום למקום ומשעשעים את בני האדם, על מנת להוציא אותם מעצבותם. אז מי שמסוגל בעולם שהוא כל כך עצוב, לומר שבכל זאת יש על מה לצחוק, סימן הוא שהוא בן העולם הבא. שרה אמנו היתה מאותן הדמויות מלאות האופטימיות של "וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן" (משלי לא כה), מי שצופה את העתיד ומסוגל גם בעולם כל כך קשה למלא פיו שחוק.