הרב אורי שרקי

וישב - ראובן

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

בפרשת וישב, אנחנו נפגשים בדמותו המיוחדת, של ראובן. ראובן מופיע כדמות צדדית בפרשה, אך משמעותית ביותר.

ראובן הופיע לראשונה בפרשת ויצא. בלידתו נאמר: "וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן" (בראשית כט לב), ורש"י שם ציין: "אמרה ראו מה בין בני לבן חמי", שראובן מיוחד בכך שהוא שונה מעשַו. הלוא עשו מעונין להרוג את אחיו, ואילו ראובן הוא הראשון בין הבכורות בהיסטוריה, שלא רק שאיננו מעונין בהריגת אחיו, אלא שבה להצילו, שנאמר בו: "לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (בראשית לז כב).

אלא שראובן מופיע לאורך כל פרשיות הנוגעות במכירת יוסף והמפגש בין האחים לאחר מכן, כמי שנכשל לכאורה בפעולת ההצלה. הלוא ראובן מבקש להכניס את יוסף אל הבור, על מנת להצילו, ודוקא זה נכשל. דוקא הכנסתו של יוסף לבור היא גורמת למכירתו. ונשאלת אם כן השאלה, שחז"ל כבר שאלו, איפה היה ראובן בזמן המכירה? אומרים חז"ל (בראשית רבה פר' פה פס' א): שבאותה שעה היה ראובן "עסוק בשקו ובתעניתו" - היה עסוק ב'לכפר על מעשה בלהה', שבו נכשל בפרשה הקודמת. ראובן אם כן ראה צורך לחזור בתשובה - היה הראשון לחוזרים בתשובה.

אלא, שדוקא כאן מתברר, שהחזרה בתשובה לפעמים יכולה לעקב את המהלך של תיקון ההיסטוריה. שהרי התעסקותו של ראובן בעסקי תשובה פרטיים, מנעה ממנו את האפשרות לעסוק בשינויה של ההיסטוריה. לעומת זה, מופיע לפניו יהודה בתור מי שלוקח אחריות על כל המהלך, אומר: "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ" (בראשית לז כו), מדבר על ערבות כלל ישראלית - "אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (בראשית לז כז). ואמנם אין יהודה עסוק בתשובה, אבל אפשר על ידי מהלכיו, לתקן את ההיסטוריה.

כמו כן ההתעסקות היתרה, בתשובתו הפרטית, ללא קשר אל הכלל, גורמת לפעמים לאובדן עשתונות. כאשר בפרשה הבאה אנחנו נראה, שהאחים וגם יעקב אינם יודעים כיצד להגיב לקשיותו של יוסף, אומר ראובן: "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ" (שם מב לז) - זאת היא עצה של אובדן עשתונות. כבר רש"י (שם שם לח) מעיר על כך: שיעקב אבינו אפילו לא השיב לדבריו של ראובן "אמר בכור שוטה הוא זה. הוא אומר להמית בניו וכי בניו הם ולא בני?!

אפשר לומר, שכאשר האדם מחוסר מבט כלל ישראלי - מבט המקיף את כללות ההיסטוריה, קשה לו למצוא עצה נכונה בשעת צרה. כמו כן גם כשיוסף מכניס את שמעון לתוך בית הסוהר, וכאשר האחים מתחילים לחזור בתשובה על מכירתם את יוסף, תגובתו האופיינית של ראובן היא: "הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם… אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד" (בראשית מב כב) - כלומר תגובה כזו של "חכמה לאחר מעשה", איננה מקדמת דבר. אלא שבכל זאת, הלוא ראובן בוודאי כוונתו היתה לטובה. ולכן התפלל עליו משה, בפרשת וזאת הברכה, ואמר: "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר" (דברים לג ו), כלומר בסופו של דבר, כוונה טובה של חזרה בתשובה בלב טהור, גם אם אינה מועילה באותה השעה, לתיקון ההיסטוריה ולהצלת כלל ישראל, בכל זאת ראויה מחשבה טובה זו להצטרף לחשבון גדול, ולזכות על ידה לתחיית המתים, ולהתקיימות ברכתו של משה "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל יָמֹת וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר".