הרב אורי שרקי
משפטים - המלאך
סיכום השיעור -
שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב
פרשת משפטים, מרובה
במשפטים. הרבה ההלכות הרבה דינים. אמנם דמויות
מסוימות מופיעות בפרשה בכל זאת, אחת מהן היא
דמות לא אנושית - המלאך. אומר הקב"ה למשה
בסוף פרשת משפטים: "הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ
מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ…וְאָיַבְתִּי אֶת
אֹיְבֶיךָ וְצַרְתִּי אֶת צֹרֲרֶיךָ…
הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי
וְהַכְּנַעֲנִי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי
וְהִכְחַדְתִּיו" (שמות כג כ, כב-כג). אם כן
אנחנו רואים שהקב"ה הטיל תפקיד מיוחד
על אחד ממלאכיו, להיות המסייע לעם ישראל
בכיבושה ובכל הליכתו במדבר.
המלאך הזה, לא נאמר
מהוא שמו, אמרו רבותינו בתלמוד (סנהדרין לח:)
שהוא המלאך מטטרו"ן, ששמו כשם רבו, שעומד
מאחורי כסא הכבוד - 'מטה' זה מעבר 'טרון' זה כסא,
מי שנמצא מאחורי כסאו של הקב"ה.
שילוח מלאך לפני
בני ישראל, מעורר אצלנו בכל זאת תמיהה מסוימת.
הלוא גם בפרשת כי תשא, אחרי שהקב"ה מחל על
חטא העגל, גם אז אמר למשה, "וְשָׁלַחְתִּי
לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת
הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי
וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" (שמות
לג ב), ואז משה רבינו מתקומם, ואומר אינני
מעונין במלאך: "לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת
אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי" (שם שם יב), אינני
מעונין במלאך, "אִם אֵין פָּנֶיךָ
הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה" (שם שם טו).
כלומר משה אפילו מאיים - אם זה לא הקב"ה בכבודו
ובעצמו שינהיג את האומה, אינני מעונין בכלל
להמשיך את כל המסע הזה מהר סיני לארץ ישראל.
ואילו כאן בפרשת
משפטים, אנו רואים שמשה לא הגיב. אמנם רש"י (שמות
כג כ) כבר אמר, שמה שנאמר: "הִנֵּה אָנֹכִי
שֹׁלֵחַ מַלְאָךְ לְפָנֶיךָ" - "כאן
נתבשרו שעתידין לחטוא", בעגל, "ושכינה
אומרת להם (שמות לג) כי לא אעלה בקרבך", והקב"ה
יחליט לשלוח מלאך. אם כן המלאך באמת היה רק
אופציה אפשרית. אלא שדעת הרמב"ן, אינה נוחה
מזה. ואומר הרמב"ן (שם) שבעצם יש הבדל עצום
בין המלאך שבפרשתנו - פרשת משפטים, לבין המלאך
שהוצע למשה בפרשת כי תשא.
המלאך של פרשת כי
תשא הוא מעין מלאך זוטר, כלומר לשלוח מלאכון
כמו שיש שר לכל אחד מעמי העולם, מה שנקרא 'שר
האומה', ולשלוח לעם ישראל גם כן איזה מן שר
מלמעלה - הדבר הזה הוא ביטוי למאיסה של הקב"ה
בישראל, כביכול. זה בא לומר שעם שישראל כבר
איננו מושגח בהשגחה ישירה, אלא על ידי אמצעים
בלבד. מה שאין כן המלאך המופיע בפרשת משפטים,
הוא 'מלאך הפנים', "וּמַלְאַךְ פָּנָיו
הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ" (ישעיה
סג ט) - זאת אומרת שיש מלאך המורה דוקא על השגחה
ישירה של הקב"ה על אומתו, בוודאי שמלאך
כזה רצוי לפני ה' ורצוי לפני בני ישראל. אם
כן מלאך כזה בודאי שאין אנחנו דוחים. זה מה,
שבעצם אמר משה בפרשת כי תשא: "אִם אֵין פָּנֶיךָ
הֹלְכִים", כלומר המלאך - הנקרא 'מלאך הפנים'
הוא לא בא איתנו "אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה".
אם כן גם מובן מדוע
בפרשתנו נאמר: "אַל תַּמֵּר בּוֹ …
כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג כא)
ואמרו חז"ל: "אל תמירני בו" (סנהדרין
לח:) כלומר אל תחליף בין המלאך בגלל גודלו לבין
הקב"ה בכבודו ובעצמו - עדיין יש להבדיל בין
הבורא לבין שלוחיו. ייתכן ויש כאן גם רמז
לנטיה מסוכנת שיכולה להופיע אצל בני ישראל,
לקחת את אחד מהכוחות הנבראים, ולהפוך אותו לא-לוה.
לכן מזהירה התורה, אפילו המלאך שכיניתי אותו
בשמי - "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" -
בכל זאת אל תמירני בו. לא כפי מה שעשו קבוצה
קטנה מבני ישראל בסוף ימי בית שני, שלקחו את
אחד הנבראים וייחסו לו חס וחלילה א-להות,
והדבר הזה נמשך עד עצם ימינו כבר מזה אלפיים
שנה.
דווקא התורה אומרת
לזכור שכאשר יש השגחה ישירה של הקב"ה על
ישראל, אין לך לעבוד אלא את רבש"ע בלבד, ולא
לייחס את כוחו לנברא כל שהוא.
כשם שגאלנו אז ע"י
'מלאך פניו', כן יקיים בנו גם בדורנו זה "וּמַלְאַךְ
פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ
וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם
וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם" (ישעיה
סג ט).
|
