הרב אורי שרקי

בראשית - ידיעת רבש"ע

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

בפרשת בראשית מתארת לנו התורה את בריאת העולם. בריאת העולם, נעשתה כמובן, על ידי רבש"ע. אם כן הבריאה היתה אמורה להיות גילוי שלו שתודיע לנו את רבש"ע. אלא אדרבא, אנו רואים במציאותנו, שהעולם הרבה פעמים מהווה מסך בפני הא-להות. האדם חי בעולם שנברא באופן כזה, שאפילו ניתן להעלות בו על הדעת, שרבש"ע איננו קיים. בעיה זו דורשת פתרון.

כמו כן נאמר גם בפרשתנו, שהכל טוב. על כל דבר שהקב"ה ברא, נאמר: "ירא א-להים כי טוב'. וכן ביום השישי בסיום הכל נאמר: "וירא א-להים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד" (בראשית א לא). וברור שאם רבש"ע אומר על בריאתו שזה טוב, בוודאי שכוונתו רצינית. כיצד אם כן ייתכן למצוא בני אדם, בעולם שהקב"ה ברא, הסוברים שהכל רע? אנשים שאומרים שאין ערך לכלום, ושאין תקווה?! מאיפה נולדה האפשרות לחשוב כך? הרי רבש"ע ברא עולם שכולו טוב?! מוכרח אם כן להיות בפרשת בראשית, איזה שהוא רמז לאפשרות הזאת! ובאמת הדברים נאמרים במפורש בפרק ב' (יח) "ויאמר ה' א-להים לא טוב". אם כן ישנה אפשרות לומר על כל הבריאה כולה, על כל מה שנעשה, שזה לא טוב. מתי? "היות האדם לבדו" (שם). כלומר, כאשר האדם הוא לבדו, או מפני שהאדם הוא לבדו, יש לו מקום לחשוב שכל העולם כולו - אבסורד ואין לו משמעות - שהכל רע.

מה פרוש הדבר הזה שהאדם הוא לבדו? הרי לפי מדרשי חז"ל (בראשית רבה ח א), לא היה האיש ללא האשה, "זכר ונקבה בראם" (שם ה ב) - אדם דו פרצופי נברא, איש ואשה. אם כן מה פרוש הדבר לבדו? לבדו - ללא ריבונו של עולם. הרי הדבר הזה הוא מזעזע. כיצד יתכן שרבש"ע הניח אותנו בתוך עולם סגור וסתום, המהווה מסך מולו, ללא שידבר עמנו? עולם שבו האדם איננו מקיים דיאלוג עם הא-להים הוא עולם רע. אם כן על מנת לפרוץ את המסך הזה, על האדם לפתוח את שערי השמים, ולקיים דיאלוג עם רבש"ע. אלא שלא תמיד הדבר הזה הוא אפשרי. הרבה מָסָכִים מבדילים בינינו לבין הבורא. אם כן מה עשה הקב"ה? הפריד את ההכרה של האדם לשניים. "אעשה לו עזר כנגדו" (שם ב יח). שראשית כל ייפגש עם עצמו, שיקיים דיאלוג בין שני חלקי הזהות שלו - בין האיש לבין האשה, ובין אדם לרעהו. מתוך כך הוא פותח את השערים, שבסופו של דבר יביאו אותו לדיאלוג ישר - פנים אל פנים אל הקב"ה.

כמו שנאמר בפרשת קדושים: "ואהבת לרעך כמוך - אני ה'" (ויקרא יט יח). אם אתה אוהב את רעך כמוך - בסוף תדע מי אני. וזה בעצם מה שנאמר בפרשתנו: "אעשה לו עזר כנגדו" - ייפרד האדם לשני חלקים על מנת שיוכל להביט על עצמו מבחוץ. כל זמן שהאדם מחובר אל עצמו, גם את עצמו איננו יכול להכיר. זוהי המשמעות של המלה 'לבדו' מלשון 'לבוד' בעברית, היה יותר מידי מחובר אל עצמו. כאשר הופרדה ההכרה האנושית לשני חלקים איש מצד אחד - אשה מצד אחר, הרי שהיתה כבר בידי האדם, אפשרות להכיר את עצמו, ומתוך כך בסופו של דבר, לדעת את בוראו. כפי שגם נאמר בספר 'ראשית חכמה' ('שער האהבה') לר' אליהו דה-וידאש, מי שלא ידע אהבת אשה - לא ידע אהבת ה'. אהבת הזולת האמיתית, המעמיקה, הבאה לידי ביטוי פסגתי באהבת איש לאשתו, בסופו של דבר מביאה לאהבת ה' לידיעתו השלימה ונותנת משמעות לחייו של האדם.