הרב אורי שרקי

שמות - דמותו של גואל ישראל

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

בפרשתנו פרשת שמות, מופיעה דמותו של גואל ישראל. התורה מפרטת באריכות רבה, את תולדות חייו של משה רבינו. אבל לא את כל הפרטים, חלקים רבים מחייו נשארו נעלמים, והתורה הדגישה פרטים אחרים. ומכיוון שנבואה שנצרכה לדורות דווקא היא נכתבה (מגילה יד.), בוודאי שיש כאן כוונה של התורה ללמדנו, מהו אופן הגאולה לכל הדורות שיצטרכו גאולה.

הדבר הבולט במיוחד הוא, שאנחנו לא יודעים את שמו האמיתי של הגואל. משה הוא שמו המצרי - שמו העברי נעלם, אע"פ שבחז"ל נאמר ששמו האמיתי היה טוביה (מד"ר קהלת פר' ד פס' ט), התורה לא רצתה לנקוט בשם הזה. כביכול פרטיותו האישית של הגואל נעלמת מאחורי תפקידו כגואל, מאחורי האישיות הכוללת שלו. ולכן אי אפשר להביא את שמו. נוסף על כך, אם כבר מביאים איזה שהוא שם, זה יהיה שמו, שנתנו לו אומות העולם. וזאת משום שגאולת ישראל איננה רק גאולת ישראל בלבד, אלא היא גם גאולת העולם כולו. על כן השם של גאולתנו הקדמונית הוא יציאת מצרים, לא רק יציאה ממצרים אלא כביכול גם מצרים עצמם יוצאים על ידינו, ולכן הם חייבים לתרום משהו לאותה הגאולה. הם תרמו את משה רבינו. משה רבינו 'איש מצרי הצלנו' (שמות ב יט), הוא הביטוי לשותפות של אומות העולם לגאולתם, על ידי ישראל.

אלא שבאמת האישיות הזו היא אישיות גבול. הוא איננו יודע אם הוא מצרי או עברי. שהרי הוא ידע מאמו, שהוא בן לעמרם - ראש שבטי ישראל, ושהוא המועמד ההיסטורי לעמוד בראש האומה העברית, ויחד עם זה שהוא בנו המאומץ של פרעה והוא המועמד ההיסטורי להמשיך את ההיסטוריה המצרית. לכן באישיות שלו עמדה ההכרעה דרך מי תימשך ההיסטוריה, דרך ישראל או דרך מצרים. אומרת התורה: 'ויגדל משה' (פסוק יא) זאת אומרת, לפי רש"י (שם) 'שמינהו פרעה על ביתו' - קיבל תפקידים פוליטיים חשובים. 'ויצא אל אחיו'. וכאן אנחנו שואלים מי הם אחיו? האם הם העברים או המצרים? דעתו של הרמב"ן היא שמשה יצא אל אחיו כלומר בני ישראל 'כי הגידו לו אשר הוא יהודי, והיה חפץ לראותם בעבור שהם אחיו'. ואילו דעתו של רבינו אברהם אבן עזרא היא: שהוא יצא אל אחיו - כלומר 'המצרים כי בארמון המלך היה'. נראה לומר בדרך הפשט, שמשה רבינו התלבט בין הרמב"ן לבין ר' אברהם אבן עזרא, רצה לברר מי הם אחיו באמת. ולכן יצא אל אחיו אל המקום שבו היו בונים את הפירמידות, איפה שנפגשים שתי הזהויות, גם מצרים וגם ישראל, כדי לבדוק מי הם אחיו? 'וירא איש מצרי מכה איש עברי'. הביטוי איש - פרושו אדם חשוב. הוא מבחין שמצרים היא באמת חשובה, 'איש מצרי', הוא מבחין בכך שעם ישראל חשוב 'מכה איש עברי'. אבל עצם העובדה שהמצרי הוא המכה, והעברי הוא המוכה, גורם למשה רבינו להזדהות דווקא עם המוכה. 'וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו'. הוא מחליט מכאן ואילך להזדהות עם העברי. 'ויפן כה וכה' (פסוק יב) - הוא מסתכל על המצרי, הוא מסתכל על העברי, 'וירא כי אין איש' שאחד מהם הפסיק להיות איש - איבד את צלמו האנושי, 'ויך את המצרי' - האיש כבר נקרא מצרי בלבד. 'ויטמנהו בחול' - לא תישאר ממצרים האנושית כי אם פירמידות ומומיות בחול.

אם כך הזדהותו הראשונה של משה עם גורלם של ישראל היה כאשר הוא ראה מה שהיה בזמנו מעין "משפט דרייפוס". אלא שלמחרת הוא ראה, שגם בין היהודים עצמם יש בעיות. אז סבר שהוא טעה בהזדהותו עם המאבק של עם ישראל. ולכן אומר 'אכן נודע הדבר' (פסוק יד) - עכשיו אני יודע מדוע הם משועבדים יותר מכל עם ולכן סבר לרגע שייתכן שמדין עדיפים על ישראל 'וישב בארץ מדין וישב על הבאר (פסוק טו), 'למד מיעקב שנזדווג לו זווגו על הבאר' אומר רש"י, כדי להקים אומה ישראלית חדשה אולי, עד שנגלה אליו הקב"ה ואומר לו 'ראֹה ראיתי את עני עמי אשר במצרים' (שם ג ז) - איזה העם הוא עמי? אשר במצרים ולא מדין כפי שחשבת. ומדוע באמת יש ביניהם דילטורין? לא מפני שהם רעים, אלא 'אשר במצרים' - מצרים הרעו אותם ועשו אותם רעים, ורק צריך להוציאם ותתגלה סגולתם.