הרב אורי שרקי

במדבר - ההליכה בדרך

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

פרשתנו - פרשת במדבר, פותחת את החומש הרביעי בתורת משה. כל חומש וחומש, יש לו ייחוד משלו, ורבינו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, היה רגיל לומר שספר במדבר הוא הספר של ההליכה בדרך. יש לברר קצת את כוונתו.

לעומת חומשי: בראשית, שמות, ויקרא, המבליטים את הסדר הנפלא של בנין העולם, מהבריאה דרך הופעת האנושות ועם ישראל, עד השראת השכינה במשכן ועבודת ישראל בו, מהווה ספר במדבר חטיבה בפני עצמה. עד אליו ניתן לחשוב שהתורה ניתנה עבור האדם השייך אל הסדר, שעולמו יציב וזעזועים בו מועטים. ואילו ספר במדבר מפגיש אותנו עם האדם במצב של משבר ותהיות, האופייניות לחיי המדבר - חיי התנועה וההליכה. במצב כזה של מדבר, מתפרקת החברה למרכיביה. כשל אחד פונה לדרכו הוא - מושך לצד שלו.

אמנם לעומת הצד השלילי שבהתפרקות זו, יש גם צד חיובי. המדבר הוא המקום בו ניתן לברר באופן מדויק במעין מעבדת ניסוי את תפקידו של כל מרכיב של הציבור הישראלי, ולתת לו את מקומו הראוי לו. על מנת להתמודד עם מצב של חוסר סדר, יש תחילה לערוך מפקד של העם, לקראת צאתו לדרך. המפקד מזכיר לנו, שבראשית הליכתנו, קיים סדר בסיסי גם אם הוא נלקה במהלך הנסיעה, בנחשולי החיים. ואליו - אל הסדר הזה אנו עתידים לשוב בפרשת פנחס במפקד של היציאה מן המדבר.

כאן באה לידי ביטוי, תפיסה עמוקה מאד של התורה, ביחס לצורת המניין. בכל מנין, כשמונים ציבור, יש כמין העקה. כי הרי המנין הוא אימפרסונלי - אינו מתחשב בזהות הפרטית. הוא רומס את הערך של הפרט. מעין מה שאנו מוצאים במשטרים טוטליטריים, העוסקים אך ורק בכלל ללא התחשבות בערכו של הפרט. ניתן היה אם כן, במקום מספר כללי, לציין את השם של כל אחד ואחד, לומר פלוני קוראים לו יצחק ופלוני קוראים לו דוד וכד', אלא שכאן מה שהיה לוקה היא האחדות הכללית. לכן התורה צותה למנות את בני ישראל, "במספר שמות כל זכר לגלגלתם" (במדבר א ב). המספר הוא מספר כללי, המדגיש את הצד המאחד של כל אחד מהפרטים, אבל גם שמות, השמות זה הערך של כל פרט ופרט. מעין מה שמצאנו בשלש עשרה מידות שהתורה נדרשת בהם: "כלל שהוא צריך לפרט ופרט שהוא צריך לכלל" (סיפרא פרשת ויקרא פתיחתא), ומתוך מצב כזה אפשר להתמודד עם כל מכשולי החיים, שיבואו במהלך החיים, כיוון שהכוונה היא גם להגיע לאחדות כללית וגם לתת את ערכו לכל אחד ואחד מישראל.

במהלך היציאה אל המדבר, הדמות המרכזית שצריכה להוביל את כל עם ישראל, הלא הוא שבט לוי, העומד במרכז המחנה. שבט לוי הוא שבט, שמיוחד למצבים של תהייה ומשבר. הוא שבט שיודע להתחבר עם כל כלל ישראל, כיוון שהוא שבט שאין לו שום אחיזה. איננו לא כוהני - אריסטוקרטי, וגם לא עממי - אחוז בארצו. הוא כמין דמות ביניים שיכולה לאחד את כולם. אמנם בארץ ישראל, שבט לוי - שבט התנועה, כבר אינו תופס מקום מרכזי, בין השבטים כולם יתפוס מקום מרכזי, דווקא שבט בנימין, שנמצא בלב כל השבטים, בבחינת נחלתו הגאוגרפית שהוא בא ללמד מהי התורה של ארץ ישראל, הוא הצבר היחיד מבין כל שנים עשר השבטים, הוא זה שנולד בארץ ישראל, לעומת שאר שבטי ישראל, והוא העתיד להוביל ולהוליך את העם אל תעודתו השלימה בארץ ישראל.