הרב אורי שרקי

שלח לך - חטא המרגלים

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

בפרשתנו, דנה התורה באחד האסונות הגדולים ביותר שארעו אי פעם לאומה. הלא בתשעה באב - חמישה דברים ארעו את אבותינו (תענית פ"ד מ"ו), ואחד מהם - נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ. זה היה בשל חטא המרגלים.

כאן עלינו, להעמיק בדבר הזה, כיצד ייתכן, שעשרה גדולים מעם ישראל, שאפילו בזמנו של משה רבינו נחשבו לגדולים וקדושים, דוקא הם, ימאסו 'בארץ חמדה' (ע"פ תהילים קו כד), ויחטיאו את העם בחטא כל כך נורא. במיוחד שהחטא של המרגלים הוא שונה מכל החטאים - במובן הזה, שבדרך כלל חטא - הוא להקדים את הזמן. למשל: בחטא העגל - רצוי להקדים את השראת השכינה, אדם הראשון -כשחטא רצה להקדים את זמן אכילת הפרי. אבל חטא של איחור, שכאשר כבר מגיע הזמן - אין האדם חפץ לאכול מטוב הארץ, הדבר הזה הוא חטא של חוסר שייכות, של אדישות, לכן הוא חמור כל כך.

מנין נובע החטא הזה? בוודאי שהטעמים שונים אצל המרגלים ואצל העם - אצל ההמון. מצד המרגלים שהיו גדולי ישראל, ברור ששיקול רוחני הוא זה שהדריך אותם. הם כנראה פחדו שההשתקעות בחיי המדיניות בחיי הארציות בארץ ישראל, יביאו את העם לידי שקיעה חומרית שתשכיח מהם את הקב"ה. לכן הם חששו שלא תהיה תקומה מוסרית לעם ישראל אחרי הדרדרותו בארץ ישראל. לכן אמרו עדיף לחיות בגלות מאשר להתמודד עם הקושי של הארץ. אמנם דבר זה הוא לשבחם, אך מצד שני גם לגנותם, שהרי חוסר אמונה יש כאן, הלא הקב"ה אמר שאפשר להצליח, ואתם אומרים שאי אפשר?! ע"י סברותיכם הפילוסופיות הרוחניות דתיות?!

ייתכן שזו גם כוונתו של ספר הזוהר (שלח), שאומר שחטאם היה שברגע שיצטרכו להיכנס לארץ ישראל, יחליף משה את ראשי העם, ויתן אנשים אחרים תחתם, והם רצו להישאר ראשי שבטים. ברור שלא סתם תאות שלטון גרידא יש כאן, אלא הבנה עמוקה, שיש שני סוגי מנהיגים לעם ישראל. מנהיגים המתאימים לתקופת הגלות, ויש מנהיגים אחרים המתאימים לארץ ישראל. מכיון שאותם המרגלים אהבו מאד את עם ישראל, והרגישו שרק הם המנהיגים היותר כשרים - הם פחדו - לטובת האומה, שמא המנהיגים שיקומו הארץ ישראל יהיו פחות טובים מהם, לכן אמרו עדיף כ"הוראת שעה" לא לקיים את מצות יישוב ארץ ישראל, ולהישאר - הם ראשי שבטים.

אלא שצריך גם לשכנע את ההמון. לצורך שכנוע ההמון, באי-הכדאיות של הכניסה לארץ, משתמשים לראשונה בהיסטוריה בטיעון של "פיקוח נפש דוחה את ארץ ישראל". מכיון שלהיכנס לארץ ישראל יצריך גם מלחמה, ובמלחמה הרבה אבדות חס וחלילה יכולות להיות, לכן מפני שפקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, הרי גם כאן ידחה את מצוות המלחמה בארץ ישראל. על זה נענשו כפי שהתורה מספרת לנו.

הטיעון הזה חוזר על עצמו במשך כל הדורות. לכן התורה סיפרה לנו מראש, שטיעון כזה יכול להופיע, כדי שנוכל להתמודד אתו כשהוא יופיע במהלך ההיסטוריה, בשיבתנו לארץ ישראל. ברור, שהאמת היא עם יהושע וכלב. שמצות מלחמה גוברת על השיקול של פיקוח נפש, והם אמרו כדעת מיעוט כנגד דעת הרוב של גדולי ישראל אז - "עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (במדבר יג ל). אלא שלא כפי שבכל התורה כולה, כאן ההלכה דוקא כמיעוט - כדעה האומרת שצריך לכבוש את ארץ ישראל.

שמא תאמר ומה עם הרוב? אלא שבזמן ששבים לארץ ישראל, דוקא הכוחות של יהושע וכלב, הם היכולים להנהיג את האומה. יהושע וכלב הם משבטי יהודה ואפרים. ומסורת בידינו שהכח המשיחי מסור בידי שני שבטים אלו - דוקא משיח בן יוסף משבט אפרים, ומשיח בן דוד משבט יהודה, והם הם המצילים את כבודה של האומה וכבודם של לומדי התורה בעתות גאולה בימים ההם ובזמננו זה, במהרה בימנו אמן.