הרב אורי שרקי

ראה - בנים למקום

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

נאמר בפרשתנו: "בנים אתם לה' א-להיכם" (דברים יד א). ביטוי זה הוא ביטוי של כבוד. כבוד גדול הוא להיות בנו של הקב"ה, כמובן בתור אומה. שנאמר: "בני בְּכֹרִי ישראל" (שמות ד ב) - האומה כולה, היא כביכול, בן בכור של רבש"ע. ביטוי של כבוד זה לכאורה מחייב אותנו למאמץ מיוחד. מה קורה כאשר אנחנו מתנהגים לא כראוי לבנים? על זה נחלקו רבותינו במסכת קדושין (לו.).

ר' יהודה אומר: 'בנים אתם לה' א-להיכם' - כשאתם נוהגים מנהג בנים, אז אתם קרוים בנים ואם לאו, אין אתם קרוים בנים. ואילו ר' מאיר אומר: 'בין כך ובין כך אתם קרוים בנים'. ר' מאיר מביא אחר כך מספר פסוקים. כגון: 'בנים לא אמון בם' (דברים לב), אע"פ שאין בהם אמונה אעפ"כ הם בנים. או 'בנים משחיתים' (ישעיהו א), כלומר גם כשאנו משחיתים, או 'והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי' (הושע ב) אם כן רואים אנחנו, שפסוקים רבים מסייעים לדעתו של ר' מאיר.

ולכן אע"פ שהכלל הנקוט בידנו הוא, שבכל מקום שיש מחלוקת ר' מאיר ור' יהודה - הלכה כר' יהודה, יש כאן יוצא מן הכלל. הלכה במקרה הזה כר' מאיר. כך כתבו הפוסקים משום שהתלמוד ממשיך לדון באריכות בדבריו של ר' מאיר סימן שהלכה כמותו. וכך גם פסק הרשב"א בתשובותיו (תשובות קצ"ד רמ"ב).

נשאל הרשב"א האם יהודי מומר, מטמא באהל? מה פרוש הדבר? ידוע שאומות העולם אינם מטמאים בטומאת מת כישראל, אלא פחות. ישראל מטמא באהל, ואילו גוי מטמא רק במגע. אם כן משמעות השאלה היתה, האם המומר פסק מלהיות יהודי או לא? ועוד חזקו השואלים את שאלתם, בזה שהרי מותר להלוות למומר בריבית, ויינו יין נסך. השיב להם הרשב"א: שאעפ"כ הוא מטמא באהל, ככל יהודי. משום שזה שמותר להלוות בריבית למומר הוא משום שנאמר בריבית 'אחיך' (דברים כג כ-כא), וזה אינו נוהג כאחיך, הוא הפר את האחווה. אבל הטומאה איננה מפני האחווה כי מפני החיבה המיוחדת לישראל. משום שאנחנו נקראים בנים. ואומר הרשב"א והלא נאמר במסכת קדושין: ש'בין כך ובין כך נקראים בנים', ובזה פוסק הרשב"א כדעת ר' מאיר.

וכן מצאנו גם בבעל הטורים (דברים א ה), שכותב שהמילה 'הואיל' מופיעה שלש פעמים בתנ"ך: פעם אחת, 'הואיל משה באר את התורה הזאת' - כלומר כשעם ישראל מוכן לשמוע דברי תורה. פעם שניה, בספר תרי עשר 'הואיל הלך אחרי צו' (הושע ה; יא) - 'צו' - זה שם של עבודה זרה. כלומר יש מצבים שעם ישראל שומע תורה מפי משה, יש מצבים שעם ישראל הולך אחרי עבודה זרה, אבל בין כך ובין כך נאמר בספר שמואל, 'כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם' (ש"א יב; כב), וזהו היסוד של 'בין כך ובין כך אתם נקראים בנים'. אם כן בודאי שהסגולה הישראלית המיוחדת נשארת קיימת בכל אחד ואחד מישראל.

אמנם אין להסיק מן הדברים שאמרנו, שר' יהודה סובר שהסגולה יכולה להתחלף מאומה לאומה. חס וחלילה מר' יהודה להגיע לדעה שהיתה יסודה של הנצרות, אלא שר' יהודה אומר שייתכן שהיחיד יאבד את מעלתו כבן, אבל וודאי לא האומה בכללה.

זהו בעצם יסוד הסגולה, המתלווה לעם ישראל מראשיתו ועד עצם היום הזה. אם כן הדברים מתחברים לדבריו של הרב קוק באגרות ראי"ה (אגרת תקנ"ה), ששני מרכיבים יש לקדושתו של עם ישראל. האחד קדושת הסגולה, והשני הקדושה התלויה בבחירתנו. קדושה התלויה בסגולה, איננה ניתנת למחייה, אלא שאינה מתגלה אלא על ידי בחירתנו, כאשר אנחנו בוחרים להתנהג בדרכי קדושה וטהרה, גם קדושת סגולתנו הנצחית והטבעית מתגלית דרכנו.