הרב אורי שרקי

כי תצא - ענייני מלחמה

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

פרשתנו פרשת כי תצא, עוסקת בתחילתה ובסופה, וגם באמצעה מדי פעם, בענייני מלחמה. "כי תצא למלחמה על איביך" (דברים כא י). המלחמה היא לצערנו חלק מסדר העולם, ואי אפשר להתחמק ממנה. מאז ראשית ההיסטוריה האנושית ועד ימינו, לא פסקו מלחמות מן העולם, גם בעתות שבני האדם חפצו מאד בשלום. נשאלת השאלה, מדוע בני אדם נלחמים? הלא נזר הבריאה - החכם מכל בעלי החיים, עסוק יומם ולילה במחשבות כיצד להרוג את בני מינו?! דבר זה מפליא ביותר ונתן להרבה הוגי דעות במשך ההיסטוריה חומר למחשבה. עד כדי כך התעניינו בני אדם בסיבות המלחמה, שהיו מהוגי הדעות, במיוחד באירופה, שנטו אפילו לעשות אידאליזציה של המלחמה. לומר שמלחמה היא דבר טוב, שהמלחמה מחשלת, שהמלחמה בונה.

ואילו עם ישראל מעולם לא הסכים לדעות נפסדות כאלה. תמיד ראה במלחמה פשע, צרה, דבר איום ונורא. אך אם כל זאת, למרות שהמלחמה היא פשע, מכיוון שהיא חלק מעולמו של הקב"ה, לא נוכל להימלט מן השאלה מה הוא מקורה? מה היא סיבתה? ואיזה תפקיד ממלאת המלחמה, בדיעבד אמנם, אבל יש לה תפקיד, מה הוא התפקיד שהיא ממלאת במהלך ההיסטוריה?

הדבר הבולט ביותר בין הוגי הדעות של היהדות, ובמיוחד אצל רבינו הרב קוק זצ"ל הוא, שסיבת המלחמה איננה נעוצה בהנהגה של הקב"ה. סיבת המלחמה היא היצר הרע, רוע לבבו של האדם. אלא שכאשר משתחררות חרצובות הרשע, והיצר הרע משתולל, משתמש הקב"ה במלחמות, שממלא קיימות, לקידום המטרות העליונות של ההיסטוריה. על כן נקרא הקב"ה בשם בעל מלחמות (ברכת 'יוצר אור' לפני ק"ש שחרית) - הוא משתמש במלחמות כדי לזרוע צדקות, כדי לבנות את הראשית של העולם, שבא אחרי המלחמה, שאמור להיות עולם יותר טוב ומתוך כך הוא מצמיח ישועות. אלא שאם הקב"ה מצמיח ישועות מתוך המלחמות, מה יהיה עם כל הנזקים שנעשו ע"י המלחמות? על זה אמרו אנשי כנסת הגדולה: "מצמיח ישועות - בורא רפואות נורא תהילות אדון הנפלאות", ומתוך כך הוא "מחדש בטובו בכל ימים תמיד מעשה בראשית" ומביא אור חדש על ציון.

המלחמה נדרשת בעולמנו, על מנת לשרוד בעולם מלא מלחמות. אמנם לא יזמה התורה מלכתחילה את הצורך במלחמה, עדיף היה שעם ישראל ימלא את משימותיו ללא צורך במלחמה. אלא שכאשר אנחנו נפגשים במלחמות, אין אנחנו נרתעים מלהשיב במלחמה שערה. על כן יש מלחמות מצוה, ישנן מלחמות רשות, ומלחמות חובה, וסדרים רבים נאמרו בהלכה בעניני מלחמה, כולל בפרשתנו.

המלחמה הראשונה בהיסטוריה היתה מלחמתו של קין בהבל. לפי חז"ל, אמנם קין היה אשם, אך גם הבל - אשמה מסוימת רבצה עליו, והיא אשמת החולשה. המדרש מתחקה אחרי הביטוי: "ויקם קין אל הבל אחיו" (בראשית ד ח). נשאלת השאלה, אם קם סימן ששכב אומר המדרש (ב"ר כח ב). היכן שכב? שכב תחת הבל, שהתגבר עליו ועמד להורגו, כאשר ראה שקין רוצה לרצוח אותו, וקיים בזה "הבא להרגך השכם להורגו". אלא שקין אמר להבל: 'הבל אם תהרוג אותי מה תאמר לאבא שלנו"? אמר הבל: 'אתה צודק'! עזב את קין ואז קין קם עליו והרגו. אם כן טעותו של הבל היתה לחשוב, שהרוצח קין מאמץ את מערכת הערכים של הבל בעצמו, ולכן הלך הבל לקיים שיחות עם קין במקום להילחם בו.

אומות העולם, מאז ומעולם, מכירים בעם ישראל את פסגת המוסר, וחושבים שפסגת המוסר היא התנהגותו של הבל המקראית. לכן הטענה הסמויה בדבריהן של אומות העולם אל ישראל, היא תמיד: 'אל לכם להתנהג כקין', היו כהבל! כי הרי אם תשיבו מלחמה שערה, ותשתמשו בנשקו של קין, סופכם להיות קין. אלא שהתורה כבר הדגישה שהאידאל האנושי איננו קין וגם איננו הבל, אמרה חוה: "שת, כי שת לי א-להים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין" (בראשית ד כח). אם כן מי הוא שת - אותו דגם אנושי שעליו נאמר: "ויולד בדמותו כצלמו… את… שת" (בראשית ה ג), שנברא בצלם א-להים אמיתי? הוא הבל, היודע להשתמש בנשקו של קין. הבל כזה, שקין כבר לא יכול להורגו. וממנו יצאה כל האנושות ובכלל זה עם ישראל.

דווקא ההתמודדות עם הצורך במלחמה, וסידור הלכות מלחמה הוא זה שיכול לרומם את המלחמה לאפיקים מוסריים. מי שפציפיסט, איננו חפץ כלל וכלל במלחמה, כאשר נזקק בעל כורחו לעשות מלחמה, הרי הוא מתנהג כחית טרף. מה שאין כן, מי שכבר מראש הכין את הלכות המלחמה, ויודע את מוסריותה, הדרגות המוסריות שיש בכל מלחמה ומלחמה. לכן רבו בפרשתנו הלכות מלחמה עד ההתעלות לפסגה של המוסר במלחמה נגד עמלק - חיסול הרע מן העולם. כאשר אנחנו נזכה סוף סוף לנצח במלחמת המצווה, ולהשיב על כנו את הצדק והטוב והיושר בעולם, יהיה גלוי לעיני כל, שמקור הצדק לכל באי עולם, הוא בעם ישראל ולא במוסריות מזויפת, של מחניפים לרשעים, הנותנים לרוצחים להשתולל, ולא עוד אלא שמקיימים אתם שיחות, וממלאים אחרי משאלותיהם.