הרב אורי שרקי

פרשת שקלים - יסוד הנתינה

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

השבת מלבד פרשת השבוע, הרי שאנחנו קוראים גם פרשת שקלים, המזכירה לנו את אחד מיסודות המוסר העברי, היותר שורשיים, הלא הוא יסוד הנתינה. על האדם לתרום. על האדם למסור את תרומתו: לתרומת הלשכה, בתרומות המעשרות, לבית הכנסת, לעניים וכו'. אם כן האדם בישראל, רגיל הוא בנתינה.

אך עלינו לבאר, מהוא היסוד המוסרי של הנתינה. ובכלל מהו היסוד של המוסר העברי בכלל. הרי המוסר העברי, עניינו כפי שמבואר גם ברמב"ם (הלכות דעות פ"ו הל"ב), גם במסילת ישרים (פי"ד ופכ"ו) וגם בדברי חז"ל (למשל ויק"ר כה ז), להגיע לדבקות בבורא. במילים אחרות, להדביק את הפער המבדיל בין הנברא לבין הבורא. הנברא בהגדרתו - הוא מי שמקבל חיים מזולתו. והבורא בהגדרה - הוא מי שנותן חיים לזולתו. הרי שאין לנו פער יותר גדול מן הפער המוסרי הזה, המבדיל בין הבורא לנברא. ועל כן, כך לפחות סיכם את זאת יפה מאד, המקובל הרב יהודה ליב אשלג, שעל האדם לעבור ארבעה שלבים בהתפתחותו המוסרית.

ראשית דרכו של האדם הלא הוא במצב של מקבל על מנת לקבל. זהו מצבו של התינוק שנולד, שכל עניינו לקבל חום, אהבה, אוכל, מזון. ואילו בשלב יותר מתקדם של ההתפתחות, זה בדרך כלל נמצא בילדוּת, הרי שהאדם מבין שאם הוא לא ייתן הוא גם לא יקבל. ואז מתרגל האדם לתת אבל הוא נותן בסופו של דבר על מנת לקבל. הרי שרצונו האמיתי נשאר בכל זאת לקבל, כך שהפער המוסרי בינו לבין הבורא, עדיין לא הודבק לחלוטין. עד שהאדם מתאהב בנתינה. זאת אחת ההצלחות של החינוך, וההתאהבות בנתינה מולידה את השלב האידאליסטי בחיים, שמצוי בדרך כלל אצל בני הנעורים. אז מתפתחת שאיפה אידאליסטית גבוהה של לתת על מנת לתת. זהו השלב בחיים שבו האדם אפילו מוכן למסור את עצמו.

אלא שהוא שלב מסוכן, ולכן חייב הוא להיות קצר. שהרי מי שמוכן רק לתת ואינו מוכן לקבל, הרי שהוא חושב את עצמו בסופו של דבר "א-להים", שהרי רק הקב"ה הוא זה שיכול לתת ולא לקבל.

השלב העליון של פסגת המוסר בישראל, הוא השלב שבו האדם, מקבל באהבה את העובדה שהוא מקבל. הוא מקבל את העובדה שריבונו של עולם ברא אותו לקבל חיים. אלא שהוא משתמש בקבלה הזו על מנת לתת. אם כן השלב המוסרי היותר עליון הוא - השלב הרביעי שבו האדם מקבל על מנת לתת, ולא רק חושב את עצמו כמי שרק נותן ולא מקבל.

אם כן השלב הזה הוא מאד דומה בסופו של דבר לשלב השני, שבו האדם נותן על מנת לקבל, אלא שכאן האיזון מופר לטובת הנתינה, תחת אשר עד עכשיו היה מופר לטובת הרצון לקבל.

ההבנה הזאת, שהמוסר בנוי על היסוד הזה שמה שהאדם מקבל - הוא מקבל על מנת לתת אותו, הוא השלב המציאותי, המראה שהאידאליים המוסריים מסוגלים להתערות יחד עם חיי העולם הזה, ואינם נשארים רק פרזות אידאליות שאי אפשר להשיג אותם.

כך הדברים מִתָּרְגְמִים. אם אדם קיבל חיים, הוא נותן חיים לזולתו - הוא מוליד ילדים. למד תורה - הוא מלמדה. אסף ממון - הרי הוא מחלקו לצדקה. כך מתמלא העולם שמחה חיים ואושר.