הרב אורי שרקי

ל"ג בעומר - ר' שמעון בר יוחאי

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

השבוע יחול הילולא של ר' שמעון בר יוחאי - ל"ג בעומר. ר' שמעון בר יוחאי - הוא דמות מיוחדת באומתנו. הוא מי שמיוחסת אליו כל תורת הקבלה. ממנו מתחיל ספר הזהר.

אמנם, תורת הנסתר מקורה כבר בהר סיני, כל התורה כולה מפי משה נאמרה, ובהר סיני ניתנה, אלא שנתגלגלה זכות מיוחדת לרבינו שמעון בר יוחאי, להיות המנסח הראשון בצורה שיטתית וסיסטמתית של תורת הנסתר. ואנו תוהים במה מתייחד ר' שמעון בן יוחאי מכל חכמי ישראל שנתגלגלה זכות זו על ידו?!

ידוע לנו, שר' שמעון בר יוחאי הוא מתלמידיו של ר' עקיבא. אמנם, לא מן הקבוצה הראשונה - מן העשרים ארבע אלף, שמתו בין פסח לעצרת (יבמות סב:), כי אם מן הקבוצה השנייה שבאה אחריהם (שם). ואלה הם שהחזירו את התורה לישראל אחרי מרד בר כוכבא. תלמידי ר' עקיבא מתו כידוע, בזמן מלחמת בר כוכבא, כחיילים נגד האויב. כך מבואר באגרת רב שרירא גאון (אגרת רב שרירא גאון, מהדורת ר' ב"מ לוין עמ' 13 - נוסח ספרדי) המוסר לנו את הידיעה ההיסטורית, שלא כידיעה האגדתית המסורה בתלמוד, לפיה מתו במגפה. אמנם ודאי כוונת האגדה היא לספר לנו אמת חינוכית, ואילו באגרת רב שרירא גאון, נמסרה לנו הידיעה ההיסטורית.

ובכן זמנו של ר' שמעון בן יוחאי, היה זמן קשה מאד לעם ישראל. בעצם התעוררה אז תשוקה גדולה ועזה של האומה לחיות חיים נורמליים. חיים של עצמאות מליאה, של מלכות ישראל שלימה בארץ ישראל. ואילו המציאות היתה בדיוק ההפך - המציאות היתה של דיכוי האומה, של אבדן העצמאות, של אבדנם של ישראל בחרב. אבל התשוקה לא כבתה משום כך. התשוקה הזאת הלכה והתחבאה לתוך מערה, הלכה והתכנסה לתוך עצמה. התשוקה הזאת מרוב התכנסותה בתוך עצמה, נהייתה ספר הזוהר.

הרי ידוע לנו, שכניסתו של ר' שמעון בר יוחאי למערה, לא היתה מתחילה מתוך תשוקה מסטית - מתוך אהבת ההתבודדות, כי אם מתוך בריחה מפני הרדיפה הפוליטית של הרומאים, שלא חפצו באדם המסית למרד נגדם. ורק משום שלא היתה לו ברירה, לא הפכה כל תשוקתו לחיים נורמליים בארץ ישראל, לתורה של נסתר - תורת-הסוד. כדברי הרב קוק, שכאשר השמש שוקעת הרי זה הזמן שבו הכוכבים מאירים, דוקא כיבוי השמש הוא זה שמאפשר לראות למרחקים. דוקא אובדן העצמאות וסילוק השכינה מארץ ישראל, הוא זה שאפשר כהוראת שעה, לגלות אורות נסתרים בתוך תורתנו. דוקא משום כך ר' שמעון בר יוחאי הוא זה שנבחר. הלא ר' שמעון בר יוחאי הוא האיש שיותר מכל אדם לא יכל לסבול את העול הרומאי.

הרי מסופר בגמרא במסכת ברכות (לה:) שר' שמעון בר יוחאי מתנגד לכך שאדם יעסוק במלאכה. אלא אדם צריך לעסוק כל ימיו בתורה שנאמר: "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א ח). נשאלת השאלה, כיצד ר' שמעון בר יוחאי אינו, כביכול מבין, כאילו מתעלם, מן הפסוק המפורש בתורה "ואספת דגנך" (דברים יא יד), וכל ברכתם של ישראל זה ישיבתם בארצם ועבודת אדמתה?! אלא שר' שמעון בר יוחאי מגיב לעומת המצב שבו זרים שולטים בארצנו, כשזרים שולטים בארצנו כבר אין מקום לכל קדושה בחיי המעשה, ואדרבא כל החולין הופכים להיות לא רק חולין כי אם דבר טמא, שיש להתרחק ממנו. וכדברי החת"ם סופר המפורסמים (חידושיו למסכת סוכה לו. ד"ה 'דומה לכושי'), שלא דיבר ר' שמעון בר יוחאי נגד המלאכה כי אם במצב של גלות או שזרים שולטים על אדמתנו, אבל בודאי ובודאי שכאשר אנו עצמאיים בארצנו ובמדינתנו, יש ערך לחיי המעשה, יש קדושה בחיי החולין, ולזה השתוקק ר' שמעון בר יוחאי. כל תשוקתו באה לידי ביטוי דרך עומק סתרי התורה שבספר הזוהר.

אשרינו שבדור הזה, זכינו להוציא, התחלנו להוציא אל הפועל את כל התכנית הגדולה שהיתה גנוזה במשך הדורות בדבריהם של חכמי המקובלים. הלא לכל אורך הגלות, דוקא המקובלים, הם אלה שהיו מודעים, יותר מאשר כל חכמי ישראל לקדושה שבחול, לערך של חיי החומר, ולערכה של ארץ ישראל. הם שמרו את הגחלת של התקוה של שיבת ציון. מי יגלה עפר מעיניך ר' שמעון בר יוחאי לראות שהתחילה צפייתך הגדולה וחזונך הגדול להתגשם לעינינו.