הרב אורי שרקי

סוכות - חג הפסח של אומות העולם

סיכום השיעור - שוכתב ועדין לא עבר את הגהת הרב

עלינו להתבונן בחג המיוחד הזה. לכאורה תאריכו של החג, משונה ביותר. התורה אומרת 'למען ידעו דרתיכם, כי בסכות, הושבתי את בני ישראל, בהוציאי אותם מארץ מצרים...' (ויקרא כג מג). לאיזה מאורע רומזת התורה? בוודאי רומזת למאורע המסופר בספר שמות בפרשת בא: 'ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה' (שמות יב לז), זאת אומרת שבאותה שעה, ישבו בני ישראל בַּסֻכּוֹת. הן אם נגיד שהיו סוכות אלו כפשוטן, והן אם נאמר שאלה היו ענני כבוד. ואותו המאורע של 'ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה', היה בט"ו בניסן בחג הפסח. אם כן אנחנו רואים שלפי הכוונה הראשונה של התורה, חג הסוכות היה צריך לחול בפסח ממש, ומשום מה הוא נדחה בששה חודשים. מה פשר הדחייה הזו?

ובכן כל המתבונן בפשוטם של דברים, רואה שחג הפסח מבליט את ההבדל בין ישראל לעמים. אנחנו פוסלים את הצד השלילי של העמים, בליל פסח - 'שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידועך, ועל הממלכות אשר בשמך לא קראו' (תהלים עט ו), ואילו חג הסוכות הוא חג אוניברסלי, שבו אנחנו משתפים אף את אומות העולם בשמחתנו, ועתידים כל הגויים לעלות לירושלים לחג הסוכות, ואף אנחנו היינו מקריבים שבעים פרים לרווחתם ולטובתם של שבעים אומות העולם, בזמן שבית המקדש היה קיים. וגם כאשר נבנה אותו בע"ה, גם אז נקריב פרים בשביל אומות העולם.

אם כן, חג הסוכות הוא חג הפסח של אומות העולם. ואם השעה היתה כשרה אז ביציאת מצרים, היו אומות העולם יוצאים מן השעבוד הפנימי שלהם יחד עם יציאתנו משעבוד מצרים. ואז היה חג הסוכות חל בפסח. החג האוניברסלי היה מתלכד עם החג הלאומי של ישראל. אך מכיוון שלא זכו אומות העולם, ואף אנחנו לא זכינו, הרי שנדחתה גאולתם לעתיד לבוא. ולפי זה יוצא, שהשנה העברית מחולקת לשלשה רגלים. חג הפסח החוגג את יציאת ישראל ממצרים בעבר. חג השבועות שבא לציין את מתן תורה בכל יום ויום בהווה, וחג הסוכות שבא לציין מאורע עתידי - גאולתם של אומות העולם בגאולת ישראל האחרונה. מאורע שלצערנו טרם היה.

אלא עוד שיש כאן רמז, שעל מנת להגיע להתפייסות עם אומות העולם, לעלייתה של כל האנושות, יש צורך לעבור דרך הימים הנוראים, דרך מחיקת כל החטאים וכל הנפילות של האנושות, ומתוך כך, עם ישראל יוכל להפגש שוב עם אומות העולם. פגישתנו עם אומות העולם גם מפגישה אותנו עם העולם הטבעי. עם ישראל נלחם עם הטבע במשך אלפי שנים. התרבות שנקשרה בטבע היתה תמיד תרבות של עבודה זרה. רק באחרית הימים אנחנו מתחילים לראות את האפשרות של קדושה גם בתוך הטבע. ואכן מצוות החג היא - לאחוז ענפים לחים הלקוחים מן העולם הטבעי ולהיכנס לתוך בית שכולו ירק, על מנת להתאחד עם הקדושה שריבונו של עולם הכניס בבריאה, וגם בתוך עולם הטבע. אלא שכאן הארות גדולות שמורות לעתיד לבוא, בבחינת שמחת תורה שהוא אור גדול השמור לעם ישראל בלבד, שנאמר 'אשר לא סופר להם ראו ואשר לא שמעו התבוננו' (ישעיה נב טו).